פסק-דין בתיק תא"מ 726-04-09

בפני שני תיקים מאוחדים על פי החלטה מיום 31/1/10 שעניינם שטר חוב על סך 10,000 ש"ח שהוגש ללשכת ההוצל"פ. השטר ניתן במסגרת הסכם שכירות שנערך בין התובע לנתבע 1. הנתבע 2 חתם על שטר החוב כערב.

הנתבעים הגישו התנגדות.  הצדדים הגיעו להסכמה דיונית למתן רשות להתגונן.

טענות התובע   -

סכום השטר אותו הגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ משקף את חוב פיגורים בתשלום שכר דירה - סך של 10,000 ש"ח.

טענות הנתבעים -

תוקף השטר פקע. הוא ניתן להבטחת התחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים בשנת 2000 עבור תקופת השכירות של ההסכם שהיא שנה אחת, ולכל היותר גם לתקופת האופציה של שנתיים, כך שתוקף השטר ותנאי ההסכם בכתב פגו בתום 3 שנות שכירות. לאחר מכן, המשיך הנתבע לשכור את המושכר ללא הסכם לתקופה כוללת של 9 שנים. אמנם נוצר חוב פיגורים בשנת 2008, אולם חוב זה נפרע - חלקו 4,000 ש"ח בתשלום מזומן והיתרה - 6,000 ש"ח ע"י פינוי מוקדם של המושכר.

הנתבע 2/הערב שחתם כערב על שטר החוב לא התחייב מעבר לכך דבר ואין כל עילה נגדו.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים שהתביעה נגד הנתבע 2 תדחה. לפיכך, ניתן ביום 6/4/11 פס"ד המורה על דחיית התביעה נגדו.

ראיות הצדדים -

התובע העיד בתצהירו כי השכיר את דירתו שברח' דרך החטיבות 26/79 בנצרת עלית [להלן: " המושכר"] לנתבע על פי הסכם מיום 20/8/00. ביום 26/3/01 נערך נספח ובו נעשו שינויים לעומת החוזה. לנתבע ניתנה אופציה להמשיך ולשכור את המושכר, עם אפשרות לעזוב את המושכר לאחר מתן הודעה - 3 חודשים מראש. הנתבע שהה במושכר משנת 2000 עד 2008. הנתבע צבר חוב פיגורים של תשלומי שכה"ד שהצטברו לסך 15,500 ש"ח. בין הצדדים נערך סיכום דברים ביום 11/6/07. הנתבע לא עמד בהסכם, לא שילם גם תשלומים לחברת הגז שהסתכמו בסך 4,970 ש"ח.  מאחר שהנתבע לא עמד בתשלומים, דרש ממנו התובע לפנות את המושכר ולשלם את חובותיו. בתגובה נטש הנתבע את המושכר כשהוא מותיר חוב בסך 10,000 ש"ח בגין דמי שכירות. הנתבע גם הותיר נזקים במושכר המוערכים בסך 50,000 ש"ח. התובע מעמיד את תביעתו על סכום שטר החוב בסך 10,000 ש"ח. התובע צירף לתצהירו את הסכם השכירות מיום 20/8/00, נספח להסכם השכירות מיום 26/3/01, סיכום דברים מיום 11/6/07, דף חשבון על חוב לעיריית נצרת עלית.

שני הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית.

הנתבע 1, ישראל חסקלוביץ, מאשר בתצהירו כי חתם על הסכם השכירות  מיום 20/8/00 לפיו שכר מהתובע את המושכר. תקופת השכירות היתה ל - 12 חודשים כאמור בסעיף 5. ניתנה לו בסעיף 18 אופציה לשכור את המושכר לתקופה נוספת של 24 חודשים עם אפשרות להודיע על עזיבת המושכר 3 חודשים מראש [סעיף 20 להסכם]. הנתבע המשיך להתגורר בפועל במושכר תקופה כוללת של 9 שנים, ללא הסכם שכירות, ולאחר שתוקפו של הסכם השכירות פג, למצער, כעבור 36 חודשים. הנתבעים לא נדרשו לחדש את הסכם השכירות או את הערבות. הנתבע השקיע במושכר כספים רבים והחזיר אותו לתובע כשהוא במצב טוב בהרבה.

במהלך תקופת השכירות נהג הנתבע לשלם את דמי השכירות מראש, בד"כ במזומן, לעיתים בהמחאות. בשלב מסוים נקלע הנתבע לקשיים כלכליים. התובע החתים אותו על מסמך ולפיו אם לא יעמוד הנתבע בתשלומי השכירות הוא יידרש לפנות את המושכר.

את דמי השכירות לשנת 2008 שילם הנתבע בהמחאות של צד ג' בסכום כולל של 10,000 ש"ח. שקים אלה חוללו ומייד כשנודע לו על כך שילם הנתבע לתובע סך של 4,000 ש"ח במזומן על חשבון החוב שבהמחאות, כשההמחאות נשארו אצל התובע. באשר ליתרת החוב בסך 6000 ש"ח, סוכם עם התובע כי תמורת ויתור על חוב זה יעזוב הנתבע את המושכר כ - 3 חודשים לפני תום שנת השכירות של 2008. הסכמה זו אילצה את הנתבע להתארגן כדי למצוא מקום מגורים חילופי וכן למעבר לבית ספר לילדים באזור מגורים אחר. התובע היה מעוניין בהסדר זה כיוון שהוא מכר את הדירה בה התגורר והוא רצה לקבל את המושכר לידיו על מנת להתגורר בו זמנית עד שימצא דירה אחרת.

הנתבע סבור כי בכך שילם את מלוא חובו ולא נותר חייב.

הנתבע הופתע לקבל כתב אזהרה מלשכת ההוצל"פ לשם פנה התובע כ - 10 חודשים לאחר פינויה של הדירה וללא כל הודעה מוקדמת.

העובדות המוסכמות -

1.         הנתבע שכר מהתובע דירה על פי הסכם משנת 2000. תקופת השכירות היתה לשנה עם אופציה לשנתיים נוספות.

2.         להבטחת התחייבויותיו של הנתבע למלא אחר הוראות הסכם השכירות מסר הנתבע לתובע שטר חוב על סך 10,000 ש"ח עליו חתומים הנתבע 1 כחייב והנתבע 2 כערב.